פסק-דין בתיק ע"א 12989-01-11

1.         לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) ב-ת"א 8004/03, במסגרתו נדונה תביעה שהגישה המשיבה, דירם תאורה בע"מ (להלן: דירם) נגד המערערת 2, נופרם הנדסה פיתוח ובניה בע"מ (להלן: נופרם) והמערער 1, עו"ד אמיר רחמני (להלן: עו"ד רחמני) אשר שימש כמנהל מיוחד של נופרם על פי החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.1.98, לבקשת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק). המדובר בתביעה לתשלום סך של 197,652 ש"ח עבור עבודות חשמל שביצעה דירם בפרויקט בניה שבנתה נופרם במבשרת ציון.

2.         התביעה התייחסה לתשלום עבור ביצוע עבודות חשמל בדירות שהיו מיועדות להימסר לאחד מבעלי המניות בנופרם, מר יוסף דראי (להלן: דראי). כאן המקום לציין, כי מנהל דירם ואחד מבעלי מניותיה, מר דני דיין (להלן: דיין) היה גם אחד מבעלי המניות בנופרם, וכך גם אחיו, דוד דיין, שהיה מנהלה של נופרם עד למינויו של עו"ד רחמני כמנהל ועבד גם בדירם. דראי הוא גיסם ושותפם של האחים דיין בנופרם, והסכסוך בינו לבינם גרם, בין היתר, לצורך במינוי מנהל מיוחד לנופרם. עו"ד רחמני העיד, כי בעת כניסתו לניהול נופרם התברר לו שנעשו עסקאות רבות בין בעלי ענין, לרבות בכל הנוגע להתקשרות בין דירם לנופרם, וכי דירות פוצלו למספר "דירונות" קטנות (עמ' 21-20 לפרוטוקול). בית משפט קמא הביע את אי הנוחות שחש לנוכח העובדות שהתבררו מחקירות העדים (בעמ' 3 לפסק הדין). מציאות זו מצויה ברקע הסכסוך שהתברר בבית המשפט.

עם כניסתו של עו"ד רחמני לתפקידו הוסכם (בהסכם בכתב יד מיום 5.2.98), כי נופרם תשלם  לדירם "מחיר סטנדרט" עבור ביצוע עבודות החשמל בכל הדירות (סך של 6,640 ש"ח בתוספת מע"מ לכל דירה) ודירם תגבה מרוכשי הדירות במישרין תשלום עבור עבודות חשמל נוספות. הסכמה זו לא חלה ביחס לאותן דירות בפרויקט שנועדו להימסר לדראי, לגביהן הוסכם כי דראי ישלים את בנייתן על חשבונו, מבלי לגרוע מזכותו לתבוע את החזר הוצאותיו מנופרם. ביום 6.1.99 נערכה פגישה בין עו"ד רחמני לבין דיין, אשר התרשומת בדבר תוכנה מהווה יסוד לתביעה שהגישה דירם בבית משפט קמא. בפגישה נדונו נושאים שונים הקשורים לביצוע עבודות החשמל בפרויקט והתשלום עבורן. בסעיף 4 לתרשומת נכתב כך: " נותר לתשלום המגיע בגין עבודות סטנדרט ב-3 דירות שמוחזקות ע"י דראי. התשלום יתבצע ע"י דראי באחריות עו"ד רחמני". בהמשך, במכתב מיום 17.2.99, אישר עו"ד רחמני לבקשת דירם כי דראי תפס את החזקה בדירות המנויות שם והוא טוען לזכויות בהן - " זכויות בהם נופרם הנדסה פתוח ובניה בע"מ אינה מכירה". עוד נאמר שם, כי מאחר שדירות אלה אינן מצויות במלאי של נופרם, לא שילמה לדירם תשלום כלשהו בגין עבודות החשמל שהוזמנו ביחס אליהן. ביום 7.3.00 נערך הסכם בין נופרם ודראי, בחסות הבנק, במסגרתו הוסכם כי דראי ירכוש מנופרם את הדירות שבהן הוא מחזיק תמורת תשלום סך של 2 מליון ש"ח. בהסכם נאמר, כי " סכום זה נקבע מתוך התחשבות בעובדה שדראי עצמו השלים על חשבונו הוא ועל אחריותו הוא את עבודות הגמר בדירות והשקיע לטענתו בהשלמת הדירות סכומים ניכרים". הסכם זה אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של החלטה.

בכתב התביעה שהגישה לבית משפט קמא טענה דירם כי על עו"ד רחמני ונופרם לשלם לה את התמורה בגין ביצוע עבודות החשמל באותן דירות שהועברו לדראי ותמורתן שולמה לנופרם, " אך נתבע 1 לא מצא לנכון לשלם בגין עבודות אלו לתובעת..." (סעיף 24 לכתב התביעה המתוקן). דירם טענה, כי בהערכת שוויין של אותן דירות הובאו בחשבון גם עבודות החשמל שבוצעו על ידי התובעת באותן דירות. התביעה נגד עו"ד רחמני התבססה על התחייבותו האישית, לפי הטענה, המגולמת בתרשומת מיום 6.1.99. טענת דירם היתה, כי " נתבע 1 התחייב באופן אישי לתובעת לכך שישלם לה את חובותיה של נתבעת 2 ומשלא עשה כן, מכוח התחייבותו האישית, הרי שהוא נכנס לנעליה של החייבת..." (בסעיף ה' לכתב התביעה).

3.         בית משפט קמא קבע, כי ביחס לנופרם התביעה פשוטה וברורה ומגיע לדירם שכר עבור העבודות שביצעה.

אשר לתביעה האישית נגד עו"ד רחמני ראה בית משפט קמא לקבל את התביעה. בעשותו כן הסתמך בית המשפט על שלושה מסמכים: התרשומת הנ"ל מיום 6.1.99; תמליל קטע משיחה מוקלטת בין עו"ד רחמני לדיין, מיום 24.9.03, שם אמר עו"ד רחמני, בין היתר: " אני לא התרשלתי. אין לי פה רשלנות. אני יש לי את הקטע של ההתחייבויות שלי, או  מה שנקרא כביכול, שהיא מוגבלת, זה לא קשור לביטוח"; ודבריו של עו"ד רחמני בישיבת קדם משפט ביום 22.9.04, כי " יש מסמך אחד בלבד שבו נתתי התחייבות אישית וזה המסמך מיום 6.1.99. מעבר לכך אין כל התחייבות אישית שלי". בית המשפט קבע, כי " שלוש פעמים נתן הנתבע 1 התחייבות שניתן לפרשה במישור האישי, ולכל שלוש הפעמים גם ביטוי ראייתי בכתב". ובהמשך: " שלוש פעמים אישר הנתבע 1, בהגינותו הידועה, את הממד האישי שנכרך בהתחייבותו. ער אני לניסיונות בא כוחו הנכבד מאוד של הנתבע 1 ליתן לדברים פרשנויות שונות, ואולם, פרשנויות אלה שעיקרן כי יש לפרש את הדברים רק על רקע תפקידו ובלא כל ממד אישי, ספק אם ניתן לקבלן. המדובר במשפטן שאם רצה בכך, לבטח ידע כיצד ניתן ליצור התחייבות 'לא אישית'".

עם זאת, לצד ההכרה באחריותו האישית של עו"ד רחמני, ראה בית משפט קמא להטיל "אשם תורם" בשיעור 50% על דירם אשר השהתה את תביעתה עד לשנת 2003 ולא פנתה לעו"ד רחמני בתקופת הניהול המיוחד, כאשר נופרם היתה עדיין חברה פעילה וניתן היה לשלם את החוב לדירם מכספיה. אשר לסכום לתשלום, ראה בית המשפט להתערב בגובה "מחיר הסטנדרט" עבור אותן דירות המהוות "דירונות", באופן שביחס אליהן הוכר שיעור של שני שליש מ"המחיר הסטנדרטי". סופו של דבר חוייבו נופרם ועו"ד רחמני בתשלום סך של 20,320 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש נובמבר 2000 וכן בתשלום שכר טרחה והוצאות. ענין נוסף שהתברר במסגרת פסק הדין הוא תביעתה של דירם בגין נזקיה עקב מכירת מכונית שעוקלה. נושא זה אינו עומד שוב לדיון במסגרת הערעורים שלפנינו.

4.         על פסק דינו של בית משפט קמא הערעור והערעור שכנגד שלפנינו. בערעור מלינים נופרם ועו"ד רחמני על חיובם בתשלום התמורה עבור עבודות החשמל שביצעה דירם בדירות שנמסרו לדראי, ובערעור שכנגד מלינה דירם על ההפחתה בגין "אשם תורם" וכן על הפחתת התמורה בגין ביצוע עבודות סטנדרטיות ב"דירונות".

5.         נקדים ונאמר כי איננו רואים מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא בכל הנוגע לעצם חיובה של נופרם בתשלום עבור עבודות החשמל ובאשר לגובהו. קביעותיו של בית משפט קמא, אשר ראה להפחית את המחיר הסטנדרטי עבור "דירונת" לעומת "דירה" מקובלות עלינו, כמו גם חובתה העקרונית של נופרם לשאת בתשלום עבור עבודות החשמל ככל שזה לא נפרע על ידי אחר.

6.         לעומת זאת, איננו רואים עין בעין עם בית משפט קמא את הטלת האחריות האישית על עו"ד רחמני לשאת בתשלום עבור עבודות החשמל שבוצעו בדירות שנמסרו לדראי. עו"ד רחמני מילא תפקיד של מנהל מיוחד וככזה פעל בשם נופרם. בפגישה מיום 6.1.99 בין עו"ד רחמני לבין דיין נדונו עניינים שונים הקשורים לעבודות החשמל שביצעה דירם בפרויקט. נביא שוב את סעיף 4 לתרשומת שנערכה בתום הפגישה: " נותר לתשלום המגיע בגין עבודות סטנדרט בשלוש דירות שמוחזקות ע"י דראי. התשלום יתבצע ע"י דראי באחריות עו"ד רחמני". בית המשפט ראה במסמך זה תשתית ומסד להטלת אחריות אישית על עו"ד רחמני. אנו סבורים, כי אין המדובר במסמך האוצר את הכוח שבית משפט קמא ייחס לו. בסעיף 4 הנ"ל נקבע - ראשית לכל - כי דראי אחראי לתשלום עבור ביצוע עבודות החשמל בדירותיו, וכן כי עו"ד רחמני - המנהל המיוחד של נופרם - יהיה אחראי לכך.

אנו סבורים כי נדרשת "קפיצת דרך" שלא היה מקום לעשותה בנסיבות העניין על מנת לקרוא לתוך המילים הנ"ל, הטעונות פרשנות, התחייבות אישית של עו"ד רחמני, כאדם פרטי, לשלם את חובו של דראי לדירם אם זה לא ייפרע. אכן, לא מן הנמנע כי ממלא תפקיד ייטול על עצמו חיוב אישי, אך מדובר במצב דברים חריג הטעון הוכחה. הכלל הוא, כי מנהל חברה, לרבות מנהל מיוחד על דרך של קל וחומר, פועל במסגרת תפקידו בשם החברה שאותה הוא מנהל והוא עצמו אינו מהווה צד להתחייבויות שהוא מקבל על עצמו בשמה ועבורה. לטעמנו, כך היו פני הדברים גם בענין שלפנינו. עו"ד רחמני, כמנהל מיוחד, קיבל על עצמו לדאוג לכך שדראי ישלם לדירם עבור ביצוע עבודות החשמל בדירותיו. איננו סבורים כי בכך הוא קיבל על עצמו גם להיות ערב באופן אישי לתשלום האמור. במילים אחרות, איננו רואים ב"אחריות" אותה נטל על עצמו עו"ד רחמני אחריות אישית אלא אחריות שניטלה במסגרת תפקידו כמנהל המיוחד של נופרם. אנו ערים לכך שמדובר בדירות שהיתה מחלוקת לגבי הזכאי לקבלן, ובסופו של דבר נרכשו מנופרם על ידי דראי במסגרת ההסכם שהוזכר לעיל מיום 7.3.00. ואולם, לכל אלה נפקות במשולש היחסים דירם - נופרם - דראי, ואין בכך כדי להטיל על עו"ד רחמני אשר נקרא לשמש מנהל מיוחד של נופרם חובה לשלם מכיסו לדירם עבור עבודות חשמל שביצעה בפרויקט.

7.         בית משפט קמא התייחס לשתי התבטאויות של עו"ד רחמני - לאחר הגשת התביעה - בשיחת טלפון מוקלטת ובישיבת קדם משפט. איננו רואים באלה חיזוק לגישה הפרשנית שאימץ בית משפט קמא ביחס לתרשומת מיום 6.1.99. אשר לשיחת הטלפון, מדובר בקטע לא בהיר מתוך שיחה קצרה שבה מנסה דיין להשפיע על עו"ד רחמני לערב את ביטוח האחריות המקצועית שלו בתביעה. עו"ד רחמני סירב לעשות כן. בשיחה מוזכרת אמנם "ההתחייבות האישית", אך לא ניתן לדעת לבטח במה דברים אמורים וקיימת אפשרות כי מדובר בהתחייבות האישית עליה חתם עו"ד רחמני עת קיבל על עצמו את התפקיד של מנהל מיוחד של נופרם. גם בדברים שנאמרו בישיבת קדם משפט אין כדי לאשש את התביעה ובוודאי שאין בהם, כשלעצמם, כדי להקים לדירם עילת תביעה נגד עו"ד רחמני. זאת, במיוחד לנוכח האמור בתצהירו של עו"ד רחמני ובחקירתו הנגדית כי לא עלה בדעתו ליטול על עצמו בשום שלב חיוב אישי. לא למותר להביא מתוך דבריו: " כל הזמן היו סכסוכים בין דני לבין דראי בענייני חשמל. באותו שלב דראי כבר היה בשלב שהוא ניהל משא ומתן לגבי הדירות שלו ומרכנתיל [ש] מימן את המימון המיוחד בעצם את כל הפרויקט, לא היה מוכן לשלם לדראי עבור העבודות שתיעשינה בדירות שלו. אמרתי לדני דיין לגבי סטנדרט בשלוש דירות דראי ישלם לך כי זה הסיכום שהיה עם דראי ואני אחראי לכך שדראי ישלם לך ואת זה גם העליתי על הכתב. לכן דני או דירם תבעו מדראי. זה שבסופו של דבר חזר בו מהתביעה נגד דראי כנראה שלא היה שם חוב" (בעמ' 26, שורות 21-15). ובהמשך: " מה שאני אמרתי לדני שאם דראי לא ישלם תבוא לנופרם ונופרם תשלם... חתום עורך דין רחמני אבל הייתי בכובע של נופרם" (בעמ' 30, שורות 12-1).

8.         כאן המקום להפנות לנתון נוסף בעל חשיבות רבה לטעמנו, והוא כי דירם ראתה למחוק ללא צו להוצאות תביעה שהגישה נגד דראי לתשלום שכרה בגין עבודות החשמל שבוצעו בדירותיו. מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 1998 (ת"א 8414/98) ונוהלה במשך מספר שנים. ביום 22.1.05 נמחקה התביעה ללא צו להוצאות על פי הסדר פשרה במסגרת הליכי גישור. אנו סבורים, כי מקום שדירם ראתה לפטור לאחר שנות התדיינות רבות את "החייב העיקרי", הוא דראי, אין מקום לחייב את מי שקיבל על עצמו "אחריות" לכך, אפילו תאמר כי המדובר באחריות אישית ולא באחריות כממלא תפקיד של מנהל מיוחד. נציין, כי עו"ד רחמני אמר בעדותו ש" אם דני דיין היה מצרף את נופרם לתביעה נגד דראי אני מניח שהבעיה היתה נפתרת" (בעמ' 30, שורות 13-12). ואולם, הדבר לא נעשה. נהפוך הוא, דירם פטרה את דראי מאחריות. דיין העיד, כי הדבר נעשה לאחר שדראי הציג מסמכים והסכמים שבהם נאמר שנופרם תשלם עבור עבודות החשמל (בעמ' 13-12 לפרוטוקול). נופרם - אך לא עו"ד רחמני.

9.         על יסוד כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי אין בסיס לחיובו של עו"ד רחמני לשאת באופן אישי בתשלום עבור עבודות החשמל שביצעה דירם בפרויקט ולכן דין התביעה שהגישה דירם נגדו להידחות. ערעורו של עו"ד רחמני מתקבל אפוא ופסק דינו של בית משפט קמא בכל הנוגע אליו - מתבטל. ערעורה של נופרם והערעור שכנגד - נדחים.

דירם תשלם לעו"ד רחמני שכר טרחת עו"ד בשתי הערכאות בסכום של 30,000 ש"ח. הפקדון שהפקידה במסגרת הערעור שכנגד יועבר לב"כ המערערים. המערערים ישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ש"ח בשל הגשת הערעור כערעור שיידון לפני הרכב, בניגוד להוראת סעיף 37(ב)(9) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הפקדון שהפקידו המערערים בניכוי הסכום האמור יושב להם באמצעות בא כוחם.

ניתן היום,  כ"ז ניסן תשע"א, 1 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.